הרימון

אכילת הרימון בסעודה של ראש השנה היא מסורת ישנה שמסמלת את ההבטחה שלנו לעשות מעשים טובים בשנה החדשה. את הברכות כמו "שירבו זכויותינו כרימון" וגם "שנהיה מלאים מצוות כרימון" נוהגים לברך בסעודת החג של ראש השנה. לפי המסורת, יש ברימון תרי"ג גרגרים, כמספר המצוות שיש בתורה - 613 מצוות. ואכן אכילת הרימון מסמלת את הבטחותינו בפרוש השנה החדשה להיות טובים ולעשות טוב. הסברתי לאפרוחים שבעצם משנה זו ועד השנה הבאה, עלינו לעשות לפחות 613 מעשים טובים. הם מיד נבהלו... מיד הסברתי להם כמה מעשים טובים הם עושים ביום: לתת עיפרון לחבר ששכח, לעזור לילד שנתקע בתרגיל, לעזור לילד שנפל בהפסקה ועוד...

הרימון נמנה עם שבעת המינים, ומסמל בתרבויות שונות שפע ופריון, יופי וחוכמה. בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים, נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

השנה החלטתי לקחת את הרימון ולעבוד איתו לרוחב במקצועות שפה, אומנות ומדעים גם יחד. למידה משמעותית אמיתי.

יצאנו כהרגלינו לפארק הירקון לבוסתן להכיר את עץ הרימון. הבאנו איתנו רימונים שונים (אנחנו לא קוטפים כלום בבוסתן) ושם חתכתי את הרימון ודיברנו על כל חלקיו.

ציירתי על הלוח את חתך הרימון וכתבנו יחד 

בשיעור אומנות למדנו על מספר אומנים ישראלים אשר הוסיפו ביצירותיהם את הרימון. ראובן רובין, חנן מזל ונחום גוטמן. אני בכלל חושבת ששווה להכיר את האומנים האלו...

הראתי להם סרטון ישירות מהמוזיאון ומשם חילקתי להם יצירות על השולחן. כל אחד בחר ליד איזו יצירה לשבת, זו שמייצרת אצלו רצון ליצירה והשראה. הוצאנו פנדה והתחלנו לצייר לצלילי שירים של ראש השנה. ההנחיה היתה לצייר קטע, או ציור שלם בהשראת האומן, או לצייר כל ציור שאלמנט הרימון מככב בו.

קישור לסיור במוזיאון

משם הדרך ליצירת הרימון היתה סלולה.... 

הכנו רימונים שיצרו מעין שטיח ענק של יצירות שבמרכזם הדבקנו פצפצים צבועים בגואש אדום

אחרי שכל אחד הדביק את כל החלקים, גזרנו פצפצים בצורת עיגול, טבלנו אותו בגואש אדום 

והדבקנו במרכז למראה של גרגירים אדומים ובשלים.

שבוע של כיף!!! תהנו

קבצים:

הרימון - מבנה ותמונות

 העצב שרצה אהבה / אלה ויינטראוב

בבית קטן עם גג רעפים אדֹם גרים להם בני משפחת הרגשות בנחת. הם אוהבים להיות אצל האנשים, החיות והצמחים. בכל יום הם מתאספים ומספרים את חוויותיהם. רק העצב שותק ולא מספר דבר, הוא מרגיש שבני האדם אינם אוהבים אותו יותר. כשהוא יוצא לפארק הוא רואה ילד עצוב. האם הילד יקבל אותו באהבה? "העצב שרצה אהבה"הוא ספר קסום המלמד על חשיבות כל הרגשות בחיינו. ספר זה הוא הראשון מתוך סדרת ספרים המדברים על עולמם הפנימי של ילדינו. כל ספר בסדרה יתן כלים העוזרים לילדינו להתחבר לרגשותיהם ולפנימיותם, ויכולתם לתקשר רגשית עם עולם המבוגרים.

במיוחד בתחילת השנה ובמיוחד בתקופה כזו חברת ודאות שעננת ה"קורונה" מרחפת מעלינו כל הזמן, כדאי וצריך לדבר עם הילדים על הרגשות שלהם. איילת מקבילתי האהובה, מצאה את הספר המקסים הזה, דרכו אפשר לדבר עם הילדים על הרגשות שלהם ולנסות להביע אותם וכמובן גם לכתוב אותם. לעבד את הרגש ולהוציא אותו החוצה...

כל ילד קיבל דף עבודה ובו כתב את כל הרגשות אותם הרגיש מתחילת הלימודים. סהכ שבוע עבר ואיתם המון רגשות...

קבצים:

דפי עבודה

 בכיסים של גילי / איריס ארגמן

"גילי אוהב לאסוף כל מיני דברים. את הדברים שגילי אוסף הוא שומר בכיסים. מסתתרים שם המון דברים: קפיצים, ברגים, אבנים, אצטרובלים, גלגלים.

ככה אמא חושבת, אבל אצל גילי לא תמיד מה שנראה כמו בורג הוא באמת בורג. לדמיון של גילי אין גבול, וגם הדברים שהוא מוצא ומחביא בכיסים לא תמיד מתנהגים כמו שצריך...

לפעמים הם פשוט יוצאים משליטה... הצטרפו אל גילי ואל ההרפתקאות המסעירות שלו, שמחכות ממש מעבר לפנה".

אם יש משהו שאני אוהבת לשמר אצל האפרוחים שלי, זה הדימיון והיצירתיות האינסופית. נאמר לא פעם כי בית ספר בעצם מכבה את הדימיון והופך את הילדים לרובוטים. לשווים. אז אולי זה היה נכון פעם ואולי זה עדיין נכון אצל חלק מהמורות. אבל בעיניי השיעור הזה שהוא שיעור שנותן למח מעוף וחופש ליצור, הוא חשוב יותר מכל שיעור אחר.

לאחר שהקראתי להם את הסיפור בפארק כמובן... כל ילד קיבל ממני קרטון ביצוע והתבקש ללכת לאסוף "זבל" שהוא מוצא. בלונים קרועים, פקקים, מקלות ארטיק, חתיכות של קונפטי, זרדים, מקלות... אפילו הפארק זכה לניקיון קטן בזכות ה"זבל" שאספנו.

כל יחד יצר על פי דימיונו כל מה שרק רצה...

והקסם לפניכם:

רובוט

כלב חמוד

ציפור מטילה ביצים

ציפור עם ענף של זית

כלב

 

איש עם כובע

כשהגעתי הביתה הראתי לנינה שלי (שעלתה בעצמה לכיתה א' לפני כמה ימים...) את יצירות הילדים וסיפרתי לה מה עשינו. מיד ביקשה לרדת למטה לאסוף גם בעצמה וליצור משהו משלה. היא הכינה כפיר קטן ומהמם!!!

 גלגלו וקיראו!

בתחילת כיתה ב' אני אוהבת לתרגל ולעשות חזרה על הנלמד בכיתה א'. במיוחד בשנה זו אחרי שנת קורונה בה למדנו פחות ממה שהייתי רוצה...

כל זוג קיבל דף עבודה וקוביה. כל ילד בתורו הטיל את הקוביה ולפי המספר שיצא לו, קרא את המשפט לחברו וסימן V. כך הם המשיכו דקות ארוכות (כי הם כל כך נהנו וצחקו כל פעם שיצא להם את אותו המספר בקוביה והיה עליהם לקרוא שוב את המשפט). הם קראו שוב ושוב ותרגלו בכלל בלי לשים לב...

זהו כוחו של משחק בלמידה...

מקווה שתהנו! (ממליצה לנקד ידנית עם עט לפני הצילום)

קבצים:

גלגלו וקיראו