יום הורים 2- אחרון חביב....

הפעם יום ההורים היה מרגש בשבילי מתמיד. בעצם זו היתה שיחת סיכום. איך הגיע אליי האפרוח לכיתה א', מה היו הקשיים, הפחדים, ההתמודדויות והיכן הוא היום. ואתן יודעות מה? הם עשו דרך!!! לא להאמין כמה שהם התבגרו, השתנו, התפתחו- פשוט קסם לראות את זה. והכי כיף לראות אותם דרך עיניהם של ההורים. שגם הם מבינים כמה השינוי הוא גדול.

שבוע לפני יום ההורים, סיפרתי לאפרוחים שאני הולכת להפגש עם הוריהם. הסברתי להם שאין שום דבר שאגיד שהם לא יודעים. אין אצלינו סודות. חילקתי להם שאלון מובנה שבעצם מציג תמונה שלמה וגדולה של הילד. בדיוק מה הוא מרגיש, מי החברים שלו והכי חשוב- מה הוא חושב עליי. האם הוא יודע שאני מאמינה בו? האם הוא חושב שאני מכירה אותו טוב?
היופי בגילאים הצעירים האלו (וזו בדיוק הסיבה שאני אוהבת לחנך א'-ב') זה הכנות שלהם. האמת המזוקקת הזו בלי הפילטרים. אין להם שום בעיה להגיד מה מפריע להם. מה רע להם. מה לא מוצא חן בעיניהם.... זה קסום בעיניי.

ביום ההורים הגשתי להורים את ה"ילד". הקראתי להם את תשובותיו של הילד שלהם שיראו דרך עיניו את החוויה שלו. בהחלט מרגש ביותר. כל מה שעשיתי היה לתווך בין ההרגשה שלהם להורים שלהם. 

וכמובן, איך אפשר בלי משפט קטן ובו עוד משהו שהילד חושב על עצמו.
כל הורה קיבל משקפיים ועליהם כתוב המשפט:

"הדבר החשוב ביותר בתקשורת,
הוא לשמוע ולראות את מה שלא נאמר"....

כמה זה קשה??? וכמה זה חשוב????
מאחור, כל ילד כתב:
"הייתי רוצה שיראו עליי שאני...."
הייתי רוצה שיראו שהתקדמתי ב...."

"הייתי רוצה שיראו עליי שאני נדיבה, טובת לב ושאני חמודה ויפה.

הייתי רוצה שיראו שהתקדמתי בשפה, תורה וחשבון."

"הייתי רוצה שיראו עליי שאני טוב בחשבון ורוצה לעזור בשיעורים.

הייתי רוצה שיראו שהתקדמתי בחשבון ובפלסטלינה."

גרסא מחודשת....

קבצים:

משקפיים

הייתי רוצה שיראו עליי....

צבעוני חדש