הגוזלים שלי עוזבים את הקן....

אתמול זו הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי את הפרידה. שהבנתי שהיא באמת ממשית והולכת לקרות ממש בקרוב. 

הכנו תערוכה גדולה בבית הספר- ממש כמו במוזיאון. הזמנו את כל ההורים והמשפחות להתרשם יחד עם הילדים ובעצם לראות קצת ממה שעבר עליהם בשנה המדהימה הזו. כמה יצירתיות, חשיבה יצירתית והתקדמות.

הגעתי לפתיחת התערוכה ושם פגשתי הורים נרגשים ואפרוחים קטנים (שהספיקו לגדול כבר) מרוגשים לא פחות... 

לאחר שהסתובבו בתערוכה והתרשמו ולאחר כל הפגישות הלא רשמיות עם כל ההורים, נפגשנו בכיתה למסיבת פרידה. זה היה הרגע שלי להגיד להם שלום...

בידיים רועדות ובלב פועם, קראתי להם את הברכה שלי - ותוך כדי מבינה שעליי לשחרר באמת..

קראתי להם את הברכה בלשון רבים כמובן וצירפתי אותה לכל חוברת שחילקתי לכל אחד לאחר הסרטון המרגש. השיר שליווה את הסרט "עוף גוזל" לא הותיר הרבה עיניים יבשות בכיתה...

לאחר מכן חילקתי להם את החוברות שהם בעצם העבודות אותם עשו וההתקדמות שלהם במשך שנה גדושה זו.

כל אחד ואחד מהם הוא הגאווה שלי. גאווה גדולה שחינכתי במשך שנתיים שלמות. כמה נחת... שתמיד יוכלו לזכור את רגעי השיא שלהם, את ההצלחה שלהם ואת הכח הטמון בכל אחד ואחת מהם. האפרוחים שלי...

עם החוברת חילקתי להם שי קטן- שיזכרו תמיד לאהוב...

ההורים קראו לי ברכה נרגשת ואיתה קיבלתי חוברת מרגשת לא פחות ובה ברכות מהאפרוחים שלי. כמה הם בגרו, כמה מיוחדים הם, כמה מרגשים... והדמעות מתחילות לזרום. נפרדים. נגמר.

הנחתי בכיתה ספר זכרונות והסברתי להם כי מי שרוצה לכתוב לי משהו מוזמן. שמחתי מאד כי כולם רצו לכתוב. כל אחד בזמנו יושב בזמן השיעורים וכותב ומצייר כל מה שבא לו...

קצת מהתערוכה- מציגה את העבודות היפות שלהם בגאווה!

היו שלום אפרוחים, מאמינה בכם ויודעת שתצליחו!

אוהבת המון,

מור

קבצים:

זרעים של אהבה