כיתה א' מחכה לנדב / אירית וייסמן וינקוביץ
את הספר הזה אני מקריאה בדרך כלל אחרי שבועיים שלושה בכיתה א'. זה בעצם מן מחוון לעצמי, זה עוזר לי להבין איפה הילדים נמצאים, מה הם מרגישים באמת. זה גיל שהם הכי אמיתיים, הכי כנים והם אומרים בדיוק את אשר על ליבם.
נדב, גיבור הסיפור מתרגש לקראת עלייתו לכתה א'
ומתקשה להרדם. כדי להרגע, הוא מחפש את דובי הפנדה שלו. במקום הדובי שלא נמצא, מופיע מתוך הילקוט המוכן לבית הספר, צבע פנדה כתום ומזמין את נדב לטיול הכרות עם מצבים שמטרידים אותו כמו: מה יקרה אם יטעה, כיצד ימצא את הכתה שבה ילמד בין כל הכתות וכיצד תראה המורה.
הטיול בין כותלי בית הספר נערך בעזרת ציורים שצבע הפנדה מצייר לנדב ומכניס אותו לתוכם.
הספר מדבר על חששות ועל הרגשות של נדב.
משסיימתי להקריא את הסיפור, שאלתי כל אחד מהם איך הוא מרגיש בכיתה א'. לשמחתי הרבה, הם שמחו מאד להיות בכיתה והביעו את ההרגשה שלהם בציור.
כל אחד צייר את הפנים שלו ובכך את ההרגשה שלו. עברתי ביניהם ושאלתי אותם איזה רגש ציירו. לאחר מכן כתבתי על הדף בדיוק את מה שאמרו וזה בעצם היה השיקוף שלי, זו היתה המראה שלי לליבם...
כמובן שבנוסף, יכולתי ללמוד על יכולת הגזירה שלהם ויכולת הצביעה.
קבצים:
בת
בן
איך אני מרגישה
איך אני מרגיש
יש את הספר למכירה?
השבמחק