אני זה אני ואני מיוחד! אן מיק/שרה מסיני

כולם רוצים להיות נסיכים ואריות ובכלל, מנסים להפוך לדמויות שחונכנו לחשוב עליהם כחזקות ומובילות. אבל מה קורה כשהילד לא מספיק חזק להיות אריה? או לא מספיק גבוה בשביל להיות רב-חובל?
הספר “אני זה אני ואני מיוחד” לא רק מעודד את הילדים ללכת בדרך שלהם, להיות מי שטבעי להם להיות ולאהוב את עצמם, אלא גם מראה להם שברגע שיבחרו ללכת בדרכם המיוחדת, הם יזכו לאהדה חברתית והגשמה עצמית.

אני תמיד אומרת לאפרוחים שלי: קודם כל תהיו אנשים טובים, אחר כך תהיו תלמידים טובים.
הספר מקסים הזה מתאים לי בול לחיזוק הביטחון העצמי שלהם. הוא כמובן מדבר על שונות ועל קבלה עצמית. כל אחד מאיתנו שונה מהאחר ולכן כולנו מיוחדים! מי צריך מסר יותר טוב מזה...??

הבוקר יצאנו לפארק הירקון כהרגלנו בקודש בימי ראשון, יצאתי מצויידת בספר המופלא הזה ובצילומי הפנים של הילדים. צילמתי אותם והדפסתי על דפי איי4 וחתכתי במרכז הפנים.

אחרי הקראת הסיפור באוויר הפתוח, באווירת הסתיו המופלאה. ביקשתי מכל אחד מהם שיצייר את מי שהוא רוצה להיות, היות וכל אחד מהם יכול להיות כל מה שרק ירצה.
וכך היה... פלא

התחלנו ברישום בעיפרון, לאחר מכן צביעה בעפרונות צבעונים.

 הלוח הסופי: 

בתיה לא עפה / רקפת זיו-לי

איילת, מקבילתי האהובה, באה אליי השבוע ואמרה: את חייבת להכיר את הספר הזה. ואכן צדקה! אחד הספרים היפים שקראתי. והכי כיף- שמעולם לא הכרתי אותו...

'כולם יודעים לעוף חוץ ממני,' נאנחה.
'אני לא יודע לעוף,' חייך הדוב.
'כי אין לך כנפיים. אבל אתה יודע לתופף.'
'נכון,' נהם הדוב, 'ואת יודעת לרקוד.'
בתיה זקפה את ראשה.
'אז לְמה את מחכה?' האיץ בה הדוב,
'רוצי לנשף, בטח ירקדו שם כל הלילה.'

גיבורת הסיפור היא בתיה, בת יענה חיננית שאף ש'יש לה גם נוצות ומקור' הציפורים מסרבות לקבל אותה לקהילתן. הן לועגות לה על מראיה - 'איזה צוואר ארוך יש לה, אולי היא בכלל ג'ירפה?'; 'אולי היא סוס, ראיתם איך היא דוהרת?'. לדעתן, בהיותה חסרה את היכולת לעוף, אין לה הזכות להיקרא ציפור. כשנודע לבתיה שבן המלך יתארח בנשף השנתי במועדון הציפורים היא מתמלאת התרגשות, אבל אז מטיחות בה הציפורים - 'את לא שייכת למועדון שלנו!'. 

כמו שקורה בקרב בני האדם, יחס החברה מכרסם בדימוי העצמי של בתיה והיא מתחילה לפקפק במהותה; 'אולי אני דינוזאור?'. וכמו שעוד קורה בקרב בני האדם - מומחים למיניהם משפיעים עליה עצות חסרות תועלת: 'זה הכול בראש,' אומרת לה השפירית, מומחית ידועה לקלילות, 'את רק צריכה לחשוב שאת קלילה ומיד תרחפי בלי קושי'. דווקא הדוב, שהקלילות איננה אחת מתכונותיו, מלמד את בתיה שיעור מועיל: איש לא ייטול ממנה את כישרונותיה ואת שמחת החיים. בזכותו בתיה מגלה את כישרון הריקוד הטמון בה וממהרת לנשף הציפורים. הסיפור יכול היה להסתיים כאן, אבל לבתיה נכונה עוד הפתעה, שבזכותה משתנים תדמיתה בעיני האחרים ודימויה העצמי. 

סיפור מקסים על נאמנות עצמית. בסוף הסיפור המסקנה היא- שכל אחת יכולה "לעוף"....

לאחר קריאת הסיפור, כל אחד הכין את בתיה, וסיפר לה במה הוא הכי טוב. במה הוא מיוחד.
והם מספרים: אני ממש טובה בכדורגל, אני טובה בלצייר יפה, אני מקסימה, אני חכמה ועוד.... בכל אחד מאיתנו יש המון טוב. הסיפור הזה ממש מתאים ל"אני מאמין" שלי. ליכולת של כל אחד מאיתנו למצוא את הטוב שבאחר ולא פחות חשוב, את הטוב שבי.
אחת הפעילויות השוות.... תהנו!

קבצים:
בתיה