הטווס שרצה הכל / אורלי בינדר

יום שישי בבוקר, אני פתאום לא עובדת, הילדים לא במסגרות, שקט. חופש. מה עושים? נוסעים לבית קפה מקסים בנתיב הל"ה. יושבים בין העצים, בין ספספלים מאולתרים ושולחנות עקומים, שותים קפה, אוכלים עוגת גזר והילדים אוספים תרמילים מהעץ ומוציאים את כל הגרעינים בזה אחר זה. בזווית העין אני פתאום קולטת ערימה ענקית של קליפות התרמילים ומגלה שראיתי אוצר!!! הלא הם כנפיים, כנפיו היפות של הטווס. אז אספתי את כל ה"זבל" שזרקו הקטנים שלי, והחלטתי לספר בכיתה את הסיפור על הטווס החמדן. 

סיפור על טווס המתגאה בנוצותיו היפות וחושב שבגלל שהוא יפה כל חיות היער יתנו לו מה שהוא חומד ומבקש מהן. החיות מסרבות, כי מי רוצה לתת את מה ששיך לו - לאחרים? כשחיות היער מחליטות ללמד את הטווס החמדן לקח ולמרוט לו את נוצותיו מזנבו המפואר, מתערב הינשוף החכם ואומר שאת הטווס יש ללמד לקח, אך ללא שימוש באלימות, אלא בדרכי נועם. האם ילמד הטווס את הלקח וישנה את דרכיו? סיפור בחרוזים המשלב הומור ומקנה לילדים ערכים חינוכיים: חברות, התחשבות באחר, פתרון בעיות בדרך חיובית, הזכות לומר "לא" ולסרב כשרוצים לקחת משהו השייך לנו, ולהתנגד למי שרוצה לפגוע בנו.

וכך למדנו על הטווס שרצה הכל. ניהלנו דיון מעניין בכיתה על מה ששייך לנו, אנחנו בהחלט יכולים לחלוק, אבל אנחנו ממש לא חייבים. דברנו על הדרכים הלא נעימות ששנהגו בטווס חיות היער וחיפשנו פתרונות אחרים.

כל אפרוח הכין טווס מופלא משלו וכתב מה מיוחד בו- בעצמו:

 

קבצים:

קטע כתיבה